אפילפסיה בגיל הינקות (בקרב תינוקות)

אפילפסיה בגיל הינקות שונה מהתקפים אצל ילדים גדולים יותר ומבוגרים, וקשה יותר לזהות אותה. האבחנה תהיה סבירה יותר אם השינויים ההתנהגותיים אינם אופייניים לילדים באותו גיל ואם ישנו דפוס קבוע, וכן אם נראים מאפייני EEG יחודיים

התקפים ביילודים (תינוקות בחודש הראשון לחייהם) שונים מהתקפים המופיעים אצל ילדים גדולים יותר ומבוגרים, וקשה לזהות אותם. ראשית, משום שאצל ילודים קשה להעריך פגיעה בתגובתיות, שהיא קריטית בהגדרת סוגים רבים של התקפים.

בנוסף, טלטלות פתאומיות, עוויתות בפנים ותנועות בפה, שעשויות להצביע על אפילפסיה אצל ילד או מבוגר, הן תופעות שכיחות בקרב תינוקות.
סוג נוסף של התנהגות נורמלית לחלוטין של תינוק שעשויה להתפרש בטעות כהתקף היא רפלקס מורו. זוהי תגובה נורמלית לחלוטין, שניתן בטעות לחשוב אותה להתקף.

רעש חזק או אור בוהק למשל, הוא יקשה את גבו בפתאומיות, ויפרוש את זרועותיו. רפלקס מורו קיים בצורתו המלאה עד גיל 3 חודשים, ובצורה לא שלמה עד גיל 5 חודשים.
על כן, אפילו מומחים מתקשים לזהות התקפים בתינוקות.

התקפים בקרב תינוקות עשויים להיות התקשות או עווית של אחת הגפיים, תנועה פתאומית של כל פלג הגוף העליון קדימה או תנועה של שתי הרגליים לכיוון הבטן, בברכיים כפופות.

הבעת הפנים, הנשימה והדופק של התינוק עשויים להשתנות.

אבחנה של אפילפסיה אצל תינוק היא סבירה יותר, אם השינויים ההתנהגותיים אינם אופייניים לילדים באותו גיל, אם יש דפוסים חוזרים בתכונות ובפרקי הזמן שלהם, ואירועים שמתרחשים בזמן שהילד ער וגם כשהוא ישן.
בדיקת EEG, אשר בדרך כלל מועילה בהגדרת התקפים בקרב ילדים בוגרים יותר ומבוגרים, קשה יותר לפרש אצל ילודים, ורק נוירולוגים מומחים, שהוכשרו במיוחד, יכולים לפרש דפוסי EEG בקרב ילודים. במקרים מסוימים יבוצעו בדיקות נוספות, כגון בדיקת הדמיה לשלילת גידול מוחי או מום מולד במוח.
הטיפול באפילפסיה בתינוקות, כמו גם בילדים ובמבוגרים, מבוסס בעיקר על תרופות, שמטרתן למנוע את ההתקפים על ידי הסדרת הפעילות החשמלית של המוח.

 

דילוג לתוכן