סוגי התקפים אפילפטיים

התקפים אפילפטיים כלליים לעומת התקפים מוקדיים: מה ההבדלים ביניהם, ואיך הם באים לידי ביטוי. נהוג לחלק אפילפסיה לשתי קבוצות עיקריות: אפילפסיה כללית ואפילפסיה מוקדית, לפי סוגי ההתקפים האפילפטים מהם סובל החולה. סוג ההתקף נקבע בהתאם להיקף האיזור במוח המושפע מההפרעה החשמלית בזמן ההתקף האפילפטי.

באפילפסיה כללית, מעורבים בו זמנית אזורים בחלקים נרחבים בשני החצאים של קליפת המוח. חולה עם אפילפסיה כללית יכול לסבול מכמה סוגי התקפים אפילפטיים. לדוגמה, תופעה שכיחה היא חולים הסובלים מהתקפים טוניים קלוניים כלליים ומניתוק כללי כאחד, או מהתקפים טוניים-קלוניים כלליים ומהתקפי מיוקלונוס.

כמו כן, סוג ההתקפים האפילפטיים יכול להשתנות במהלך הזמן. לדוגמה, ילדות וילדים הסובלים מניתוקים כלליים בשנות העשרה המוקדמות מבריאים בדרך-כלל מסוג התקפים זה, אך יכולים לפתח בגיל מבוגר יותר התקפים טוניים קלוניים כלליים.

סוגי ההתקפים באפילפסיה כללית כוללים:

התקף טוני-קלוני
התקף זה מתבטא באובדן הכרה פתאומי, נפילה, ובתנועות לא רצוניות בארבע הגפיים, הגו והראש. בשלב הראשון להתקף (מכונה השלב הטוני), הגוף נמתח בעוצמה, הלסתות ננעלות וצבע השפתיים עשוי להכחיל. בשלב השני (השלב הקלוני), החולה סובל מהתכווצויות חוזרות בעיקר בגפיים. בחלק מהמקרים, ההתקף עלול להיות מלווה בנשיכת הלשון, קצף בפה ואובדן שליטה על סוגרים. ההתקף נמשך כ-1-2 דקות, ולאחריו החולה סובל מעייפות, בלבול וכאבים.

התקפים טוניים או קלוניים
לעיתים ההתקפים האפילפטיים הכלליים מתבטאים באבדן הכרה מלווה בהתכווצות המשכית של השרירים, שבה בדרך-כלל נמתחות ארבע הגפיים (התקף טוני) או מתקיימות תנועות רחבות בלתי רצוניות של הגפיים (התקף קלוני).

התקפים אלו בדרך-כלל קצרים מהתקף טוני קלוני כללי, ודרמטיים פחות.

התקף ניתוק כללי (אבסנס)
במהלך התקף ניתוק כללי (אבסנס) החולה מאבד קשר עם הסביבה. החולה אינו מודע לנעשה אתו, אינו מגיב, ואינו זוכר את שאירע במהלך ההתקף. עיניו של החולה פקוחות, והוא בוהה במבט מזוגג. ההתקף עשוי להימשך 10-30 שניות, והוא לרוב אינו מלווה בתנועות גוף בלתי רצוניות. התקפים אלו יכולים להתרחש מספר רב של פעמים ביממה ולאחריהן החולה חוזר לעיסוקיו כאילו לא קרה דבר.

התקף א-טוני
אלה התקפים נדירים יחסית, המתבטאים בנפילות פתאומיות על רקע אבדן פתאומי של הפעילות השרירית (טונוס). עיקר הסכנה בהתקפים אלה היא הפגיעה הגופנית שעלולה להיגרם כתוצאה מהנפילה הפתאומית.

התקף מיוקלוני
המיוקלונוס הוא תנועה בלתי רצונית חדה, קצרה ופתאומית מאוד, הנמשכת שבריר שנייה. בדרך-כלל מערבת תנועה זו את כל הגוף, אך לעתים היא בולטת ביותר בשתי הידיים או באחת הגפיים.
התקפים מסוג זה מורכבים מתנועה מיוקלונית אחת או מסדרת קפיצות מיוקלוניות. בדרך-כלל יש שימור מלא של מצב ההכרה, אם כי כמה מהתקפי המיוקלונוס מלווים בניתוק כללי. לתנועות מיוקלוניות יש מגוון סיבות ומנגנונים, ורק חלקם נובעים מאפילפסיה. למעשה, התנועות המיוקלוניות שכיחות ביותר בזמן ההירדמות והשינה אצל אנשים בריאים (בדרך-כלל במקרים אלו המבצע אינו חש בתנועות המיוקלוניות, והן מפריעות לבן הזוג החולק את אותה המיטה).

אפילפסיה מוקדית
התקפים אפילפטיים מוקדיים מתחילים באזור נתון במוח, הנקרא המוקד האפילפטי. בדומה לאפילפסיה כללית, גם אפילפסיה מוקדית עלולה להתבטא בכמה סוגי התקפים.
התקפים מוקדיים ללא הפרעה בהכרה (פשוטים)
החולה נמצא בהכרה מלאה ומודע לחלוטין לסביבתו. לכן, החולה מסוגל למלא הוראות ולזכור את המאורעות שהתרחשו בזמן ההתקף. הביטוי הקליני יכול להיות נרחב, ונקבע בהתאם לאזורי המוח המעורבים בהתקף. לדוגמה, התקף אפילפטי המערב את האזור המוטורי השולט בתנועות, יתבטא ברעד ובקפיצות באחת הגפיים או במחצית הגוף. לחילופין, מעורבות האזור האחראי על הראייה יתבטא בהזיות חזותיות.
התקפים מוקדיים עם הפרעה בהכרה (מורכבים)
ההתקפים האפילפטיים השכיחים ביותר. התקפים מוקדיים מורכבים אלו מאופיינים בשינוי במצב ההכרה, המודעות או היכולת להגיב עקב התפשטות הפעילות האפילפטית. השינוי במצב ההכרה מתבטא בפגיעה בזיכרון ובחוסר תגובתיות המלווה במבט בוהה. לרוב, החולים אינם נופלים, ולעיתים אף ממשיכים לבצע פעולות פשוטות או אוטומטיות (כגון הטיה של הראש, תנועות עם הפה או הזזה של העיניים). בחלק מהמקרים, החולים מסוגלים להמשיך לדבר, לתקשר ולהגיב לסביבתם ברמה בסיסית.

נוסף על השינוי במצב ההכרה ייתכנו סימנים נוספים בעת התקפים מוקדיים מורכבים. סימנים אלו כוללים:

  • תנועות אוטומטיות חוזרות בידיים, או תנועות בליעה, מציצה או ליקוק
  • חוסר תנועה ותנוחה מוזרה באחת הידיים
  • הטיית הראש ו/או העיניים לאחד הצדדים
  • התכווצויות בלתי רצוניות בגף בודדת, במחצית הפנים או במחצית הגוף

 

כמה מהחולים חווים תחושה מקדימה להתקף. תחושה זו, החוזרת על עצמה בדרך-כלל במדויק מהתקף להתקף, קרויה אאורה (AURA) ומופיעה כמה שניות לפני שהחולה מאבד את זיכרונו (ובכך נכנס להתקף המוקדי המורכב). לאאורה יש מגוון ביטויים נרחב. שני הביטויים השכיחים ביותר הם תחושת קבס ברום הבטן מלווה בחרדה, ותחושה בלתי מוגדרת באזור הראש.
ההתקף המוקדי המורכב האופייני אורך כ 1-2 דקות, ואחריו סובל החולה מבלבול במשך כמה דקות עד כמה שעות לאחר ההתקף. לעיתים רחוקות יכול התקף מוקדי מורכב להמשיך זמן ארוך הרבה יותר.

התקפים טוניים קלוניים כלליים משניים
התקפים טוניים קלונים כלליים משניים מתרחשים כאשר ההתקף המוקדי מתפשט אל כלל קליפת המוח (בשני חצאי קליפת המוח). לעיתים קיים קושי בהבחנה בין התקפים טוניים קלוניים ראשוניים באפילפסיה כללית, להתקפים משניים באפילפסיה מוקדית. אולם בדרך כלל, התקף הטוני קלוני הראשוני מתחיל בפתאומיות, ללא כל אות מבשר, ואילו בתחילת כמה מההתקפים המשניים מופיעים אאורה או התקף מוקדי מורכב.

סטטוס אפילפטיקוס
סטטוס אפילפטיקוס הוא מצב מסכן חיים, שבו המוח מצוי בהתקף אפילפטי שנמשך יותר מחצי שעה, או מצב שבו מתרחשים התקפים אפילפטיים בזה אחר זה במשך חצי שעה לפחות, מבלי שהמטופל מספיק לחזור להכרה בין ההתקפים.
על פי ההגדרות כיום, בכל מקרה שבו התקף אפילפטי נמשך מעבר לחמש דקות, יש לפנות לחדר מיון או להזעיק עזרה רפואית באופן דחוף.
סטטוס אפילפטיקוס הוא מצב המעמיד את החולה בסכנת חיים. אחוז התמותה כתוצאה מסטטוס אפילפטיקוס יכול להגיע ל-30%, במיוחד אם הטיפול לא ניתן במהירות. בטיפול נוירולוגי אופטימלי ופרוגנוזה נכונה יכול החולה לצאת מההתקף עם נזק מינימלי, או בכלל ללא נזק למוח ויוכל אפילו להימנע מהתקפים בעתיד.
יצוין, כי רק רבע מהחולים שלקו בסטטוס אפילפטיקוס הם חולי אפילפסיה. מצב זה יכול להיות תוצאה של חום גבוה מאוד (בעיקר בילדים), גידול מוחי, אלח דם, דלקת קרום המוח, רמות גלוקוז נמוכות מאוד בדם ועוד.
נהוג לחלק את כל המקרים של סטטוס אפילפטיקוס לשני סוגים בהתאם לאבחנה הקלינית: פרכוסי ולא פרכוסי. סטטוס אפילפטיקוס פרכוסי מאופיין בפרכוסים כלליים ואובדן הכרה, ואילו סטטוס אפילפטיקוס לא פרכוסי בא לידי ביטוי באובדן זיכרון, בלבול ואיטיות.

הסוג הפרכוסי מסוכן ביותר, בעוד שהסוג הלא פרכוסי לרוב אינו מהווה סכנת חיים.
סוג נוסף של סטטוס אפילפטיקוס הוא סטטוס אפילפטיקוס מוקדי. סוג זה יכול להימשך חודשים ואפילו שנים. הוא בא לידי ביטוי ברעידות באחת מהגפיים ולמרות שהוא לא כרוך בסכנת חיים או באובדן הכרה, הוא גורם לסבל משמעותי ביותר.

דילוג לתוכן