אפילפסיה בגיל ההתבגרות

התמודדות עם אפילפסיה בגיל ההתבגרות הינה מורכבת ורגישה במיוחד גם עבור המתבגר וגם עבור ההורה

התמודדות עם אפילפסיה מאתגרת בכל גיל, אך בגיל ההתבגרות היא מוסיפה נדבכים רגשיים וחברתיים, שהופכים את ההתמודדות למורכבת ורגישה במיוחד – גם עבור הנער/ה המתבגר/ת וגם עבור ההורה.

זהו גיל בו המודעות העצמית בשיאה, וסוגיות של זהות, ביטחון עצמי ועצמאות מעסיקות מאד את בני הנוער, לצד הרצון להוציא רישיון נהיגה, לצאת לדייטים, לבלות כל הלילה ולהיות “כמו כולם”.

בני נוער עם אפילפסיה עשויים לחוש חרדה של ממש מהמחשבה שיהיה להם התקף פומבי.
ייתכן שהם גם לא אוהבים את תופעות הלוואי של התרופות שלהם, שעשויות להשפיע על הריכוז שלהם או על המראה הגופני שלהם.

ככלל, גיל ההתבגרות הוא לרוב תקופה שבה הדבר האחרון שהנער/ה רוצה הוא להיות שונה, ולמשוך תשומת לב מהסביבה. בני נוער רבים מתמודדים עם תחושה של שונות ומבוכה, והדבר מתעצם ביתר שאת בקרב בני נוער עם אפילפסיה. בנוסף, חלק מבני הנוער עם אפילפסיה סובלים גם מדיכאון.

על כן, הרבה הורים מגלים לפתע שהמתבגר שלהם רוצה להפסיק ליטול תרופות. לעתים, בני נוער עם אפילפסיה מרגישים שהם כבר לא צריכים תרופות לאפילפסיה, או שהם לא רוצים ש”ישתלטו עליהם” על ידי תרופה.

ההורים מתמודדים בעצמם עם סוגיות של עצמאות ואמון ביחסים עם בני הנוער. מצד אחד, מתן עצמאות על ידי ההורים חיוני להתפתחות בריאה של הילדים. מצד שני, החששות הם רבים: מה אם המתבגר לא יקח את התרופות? האם נכון לאפשר לו להוציא רישיון נהיגה? האם המתבגרת תצרוך סמים או אלכוהול ובכך תסכן את עצמה בהתקפים נוספים?

כיצד להתמודד עם הקשיים
ראשית יש לדעת, כי גיל ההתבגרות הוא תקופה הפכפכה הן מבחינה חברתית והן מבחינה ביולוגית. הרבה שינויים מתרחשים בגוף, ועל כן חשוב במיוחד לגשת עם הילד לבדיקת רופא.

בדיקות שנתיות הן דרך נהדרת להתעדכן בבעיות לפני שהן מתפתחות אצל המתבגר. ייתכן שהשינויים הפיזיים בגיל ההתבגרות עשויים להצדיק התאמה בתרופות של בני הנוער. חשוב גם להציף את כל הדאגות והחששות של המתבגר אצל הרופא בעת הבדיקה. ייתכן ששינוי בטיפול יכול להקל על כמה מהחששות.

הוצאת רישיון נהיגה
קבלת רישיון נהיגה היא אירוע מונומנטלי בחיי רוב בני הנוער. זהו טקס מעבר, שרבים מבני הנוער הסובלים מאפילפסיה חוששים שהם יפספסו. עם זאת, ברוב המקרים בני נוער עם התקפים מבוקרים יכולים לקבל רישיון כמו כל אחד אחר.
החוקים משתנים ממדינה למדינה, אך באופן כללי, אם אדם עם אפילפסיה מטופל בתרופות ולא עבר התקף לאחרונה, הוא יכול לקבל רישיון. בישראל התנאי לקבלת רישיון הוא שנה ללא התקפים.
יש הורים שחוששים שבני הנוער שלהם לא יספרו להם על התקף מחשש שהם יאבדו את הרישיון שלהם. חשוב לדבר עם המתבגר על חשיבות המידע הזה.

לקריאה נוספת אודות אפילפסיה ורישיון נהיגה לחצו כאן

אפילפסיה ודייטים
מתבגרים עם אפילפסיה יוצאים לפגישות רומנטיות בדיוק כמו כולם, אך לעתים קרובות הם חוששים לספר ל”דייט” שלהם על האפילפסיה. כהורים, כדאי לעודד את הילד להיות ישר ופתוח, במיוחד כשהילד נכנס למערכת יחסים רצינית. ואולם, בסופו של דבר ההחלטה היא של כל נער ונערה.
נושא נוסף שעשוי לעלות על הפרק וחשוב להתייחס אליו הוא הריון. אף שההורים רבים עשויים לחשוב שמוקדם מדי להתחיל ולדבר על הנושא בגיל ההתבגרות, אין זה נכון. נערות עם אפילפסיה עשויות להתחיל לתהות האם יוכלו להקים משפחה רגילה, והאם מצבן עלול לגרום לבעיות בהריון. העובדות במקרה זה מרגיעות: רוב הנשים עם אפילפסיה יולדות תינוקות בריאים, אך ישנם סיכונים שונים לאם ולעובר, ועל כן יש לתכנן את ההריון מבעוד מועד, לפחות שנה מראש (ראו בעניין זה: אפילפסיה והריון).

בהקשר זה יש לזכור גם, כי תרופות אפילפטיות מסוימות עלולות להקטין את יעילות אמצעי המניעה, ועל כן יש לשקול אמצעי מניעה ללא הורמונים.

אפילפסיה, אלכוהול וסמים
אלכוהול וסמים עלולים להגביר את הסיכון להתקפים. למרות שהרבה הורים מעדיפים להימנע מהנושא, חשוב לדבר על נושאים אלה, במיוחד כאשר לילד יש אפילפסיה. נכון שלחץ חברתי הוא משמעותי, אך יתכן שלילדכם יש יותר איפוק מכפי שציפיתם. אם הם מבינים ששתייה וסמים מעלים את הסיכון להתקפים שלהם, הם עשויים להימנע מחומרים אלה. בסופו של דבר, גם הם לא ממש רוצים התקף.

דילוג לתוכן