גנטיקה היא תחום רחב מאוד העוסק בחקר התורשה והשינויים בגנים, המועברים מהורים לצאצאים שלהם.
ה- DNA של כל אחד מאיתנו, הוא כמו מעין ספרייה ענקית שמכילה המון ספרים. כל "ספר" כזה הוא למעשה גֶּן, שמכיל בתוכו מידע גנטי עם הוראות הפעלה שמכתיבות איך אנחנו נראים, איך הגוף שלנו עובד, ואפילו מהן חלק מהתכונות שלנו. ה- DNA שלנו מורכב מעשרות אלפי גנים.
מחקרים עדכניים מראים כי לגנטיקה יש תפקיד בהתפתחות סוגים מסוימים של אפילפסיה.
אם קיים גורם גנטי בהתפתחות המחלה אצל אדם מסוים, זה אומר שחלק מהגנים שלו עברו שינויים (מוטציות גנטיות) שהובילו לתפקוד לא תקין של חלבונים בתאי המוח.
מכלול הגנים הנקרא "גנום" הוא כמו מעין ספר הוראות ענק המכיל את כל המידע הדרוש כדי לבנות את גוף האדם. המידע הקשור לאפילפסיה כתוב במספר פרקים ב"ספר" הזה, וכל "פרק" הוא גן המקודד לחלבון, שנוצר בהתאם להוראות. אם באחד ה"פרקים" (הגנים) הללו נפלה "טעות בהדפסה", ועקב כך ההוראות לא ניתנו כמו שצריך, זה יכול להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד החלבון שנוצר, עד כדי אובדן מלא שלו.
ההשלכות של זה עשויות להיות – אפילפסיה.
כמו בהרבה מחלות כרוניות אחרות, גם אפילפסיה נחשבת למצב בו ישנו יותר מגורם אחד למחלה. אפילפסיה יכולה להופיע גם בהשפעת גורמים סביבתיים כמו: חשיפה לחומרים כימיים מסוימים, טראומה מוחית, זיהומים וכו'. בנוסף, יש חשיבות לגיל החולה ומחלות רקע שלו. כל אלו גורמים המתווספים לגורם הסיכון הגנטי לאפילפסיה. בכל אופן, לא תמיד ניתן לקבוע באופן נחרץ מדוע מתפתחת אפילפסיה אצל אדם כזה או אחר, ואי אפשר להגיד שאפילפסיה, נגרמת מגורם גנטי בלבד; למשל, יכול להיות מצב בו יש נטייה גנטית לאפילפסיה, אבל המחלה לא מתפרצת כי לא בשלו התנאים להתפתחותה.
אם הופעת האפילפסיה היא בגיל צעיר, אם היא חמורה, אם יש היסטוריה משפחתית של המחלה, ואי אפשר להצביע על גורם סביבתי מובהק – האפילפסיה במקרה כזה, חשודה כגנטית.
לא בהכרח. מוטציות דה-נובו הן שינויים גנטיים חדשים שמתרחשים אצל הילד, מבלי שהתקבלו מאחד ההורים. במקרים כאלה, אין סיכון גבוה בהיריון עתידי – אך חשוב להתייעץ עם יועץ גנטי לבירור מלא.
בעבר, כל מי שחי עם אפילפסיה קיבל פחות או יותר את אותו הטיפול – בהתאם לסוג ההתקפים בלבד.
בשנים האחרונות, הודות להתקדמות במדע, בגנטיקה ובטכנולוגיות של ריצוף גנטי, אנו יודעים לאפיין טוב יותר את סוגי האפילפסיה – ולעיתים אף להתאים טיפול ייחודי לאדם לפי הפרופיל הגנטי שלו.
תחום זה נקרא רפואה מותאמת אישית (Precision Medicine) – גישה טיפולית שמתחשבת בנתונים הביולוגיים האישיים של המטופל: גנטיקה, סביבת חיים, ואורח חיים.
אמנם כיום לא לכל אדם עם אפילפסיה ניתן להציע טיפול מותאם גנטית, אך האפשרות הזו הולכת והופכת זמינה ונפוצה יותר עם השנים.
כאשר יש חשד לרקע גנטי למחלה, מתבצעות בדיקות גנטיות לאפילפסיה.
בדיקה גנטית היא לרוב בדיקת דם פשוטה, שנשלחת למעבדה מתקדמת לבדיקת המטען הגנטי של האדם.
הרופא ישקול הפניה לבדיקה גנטית כאשר:
– יש אפילפסיה עמידה לטיפול
– יש תסמינים נוירולוגיים או רפואיים נוספים
– יש היסטוריה משפחתית או חשד לתסמונת גנטית
הפנייה לייעוץ גנטי ניתן לקבל מנוירולוג או נוירולוג ילדים.
את הייעוץ הגנטי עצמו מקבלים מרופא גנטיקאי מומחה, לרוב במכון גנטי הנמצא במרכז רפואי.
משך הייעוץ הגנטי – כשעה, פחות או יותר.
לאחר הייעוץ הגנטי, הילד או הילדה החולים יקבלו הפנייה לבדיקות דם.
אלו בדיקות דם שנעשות בדיוק כמו בדיקות הדם הרגילות שכולנו מכירים, אבל המטרה שלהן שונה:
בעזרתן – ניתן לזהות שינויים בגנים, שעשויים להצביע גורם גנטי בהתפתחות המחלה.
לא תמיד נדרש מידע גנטי כדי להתאים טיפול מדויק. לפעמים, על סמך מאפיינים קליניים, EEG, או הדמיה מוחית, ניתן לזהות את המנגנון הפעיל – ולהתאים אליו תרופה ספציפית.
דוגמאות:
תסמונת דרווה (Dravet Syndrome): נגרמת לרוב ממוטציה בגן SCN1A – המשפיע על תעלות נתרן בתאי העצב. ישנן תרופות, כמו fenfluramine ו–stiripentol, המספקות דוגמה לטיפול לא גנטי-ממוקד.
הגן SCN1A הוא סוג של גן שנותן הוראות ליצירת חלבון מסוים, החיוני מאוד לתפקוד התקין של תאי העצב, ובמיוחד – תאי העצב במוח. כשיש שינוי בגן הזה (מוטציה), הדבר עלול להוביל למגוון בעיות נוירולוגיות, כמו למשל תסמונת דרווה – אפילפסיה קשה שמתחילה בגיל הילדות. ילדים המאובחנים עם אפילפסיה, יכולים לעבור בדיקות גנטיות שיצביעו על כך שהגורם הגנטי הוא SCN1A.
ישנה חשיבות גדולה לגילוי שינוי בגן SCN1A בבדיקות גנטיות, מכיוון שניתן לקבל טיפול תרופתי ייעודי לכך בהמלצת הרופא המטפל. את הטיפול מקבלים מנוירולוג ילדים, לאחר שזה שוקל האם הטיפול אכן מתאים למקרה הספציפי.
בגדול, זה היה נפלא אם היה אפשר להגיד להורים עוד לפני ההריון, אם בהריון צפוי להם ילד\ה עם SCN1A. אבל האמת היא שברוב המקרים, ההורים העתידיים אינם יודעים שהם בסיכון; זה תלוי בסיפור המשפחתי.
בהריון אפשר לבצע בדיקות יזומות כמו למשל בדיקת אקסום, אלא אם יש מוטציה ספציפית שמוכרת במשפחה ואז אפשר לחפש אותה באופן נקודתי. במשפחות בהן יש מוטציה ידועה, אפשר להציע אבחון טרום השרשתי (בהפריית מבחנה).
טיפול גנטי נועד לתקן, להשתיק או לאזן גן פגום.
כיום מתבצעים מחקרים וניסויים קליניים לטיפול גנטי גם באפילפסיות גנטיות, באמצעות:
– העברת עותק תקין של הגן באמצעות וקטור ויראלי
– שימוש בטכנולוגיות כמו CRISPR-Cas9 לעריכה גנטית
– "השתקה" של גן פעיל מדי
טיפולים אלו עדיין בשלבי פיתוח, אך הם פותחים פתח לעתיד טיפולי שונה לגמרי.
לסיכום, רפואה מותאמת אישית מהווה את חוד החנית בטיפול באפילפסיה:
– מאפשרת זיהוי מדויק יותר של הסיבה להתקפים
– פותחת אפשרויות טיפול חדשות ואפקטיביות
– מגדילה את הסיכוי לשליטה בהתקפים, במיוחד במקרים עמידים
ככל שהכלים הגנטיים והביולוגיים ממשיכים להתפתח – כך גם היכולת שלנו להתאים טיפול באופן אישי, ממוקד ויעיל יותר הולכת וגדלה
