אפילפסיה וגיל הזהב

שיעור התפתחות המחלות הפרכוסיות בקרב קשישים גבוה יותר מאשר בגיל הילדות. בשל גורמי הסיכון, ישנה חשיבות רבה לאבחון מהיר וטיפול בקבוצת גיל זו

למרות היותה שכיחה בקרב בני 65 ומעלה, קיבלה האפילפסיה תשומת לב מועטה יחסית בקבוצת גיל זו לאורך השנים, עד שנות ה-2000. כיום, מחקרים שונים מצביעים על העובדה כי שיעור המופעים של מחלות פרכוסיות עולה מעל גיל 60 בצורה ניכרת, והוא אף גבוה יותר משיעור התפתחות המחלות אפילפטיות בגיל הילדות.

עוד עולה מהמחקרים, כי קבוצת החולים הסובלים מפרכוסים חלקיים באוכלוסיית גיל זו גדולה מאשר באוכלוסייה צעירה יותר.

אחד הגורמים השכיחים ביותר להתקפים אפילפטיים בגילאים אלה הוא שבץ מוחי.
כמו כן, פרכוסים יכולים להופיע מספר שנים לפני שבץ מוחי, כמעין התרעה לקראת התרחשותו. פרכוסים יכולים להופיע גם על רקע מחלת הפרקינסון, וגם חבלת ראש מהווה גורם אפשרי בקבוצת גילאים זו.

אבחנה

קיימת חשיבות רבה לאבחון מהיר וטיפול באפילפסיה בקבוצת גיל זו, מכמה סיבות:

  1. עצמות חלשות ורגישות גדולה יותר לשברים, שעלולים לקרות בזמן פרכוס או בעקבותיו.
  2. התקף פרכוסים עלול לגרום לפגיעת ראש, שנחשבת למסוכנת ביותר בגילאים המתקדמים.
  3. בקרב חולים מבוגרים ועריריים, באין מי שיגיש להם עזרה מהירה, התקף אפילפטי יכול לגרום לנזק חמור ואף למוות.
  4. התקפים יכולים להחריף מחלות רקע קיימות.

 

ישנם מספר מאפיינים לקבוצת גיל זו, שעלולים להקשות על האבחנה. כך למשל, מחלות רקע נוספות עלולות להשפיע בדרכים שונות על הפרכוסים, ובכך לפגוע בדיוק האבחנה. ישנו גם קושי לאבחן חולים בודדים, שאינם יכולים לתאר בעצמם את המתרחש בעת התקף.

על כן, לפני קביעת אבחנה של אפילפסיה יש לבצע מספר בדיקות, ובהן רישום ECG, אקו לב, CT מוח ו-EEG.

טיפול
הטיפול באפילפסיה אצל מבוגרים אינו שונה מהטיפול בצעירים. עם זאת, יש לתת את הדעת לשילוב תרופות נוגדות אפילפסיה עם תרופות אחרות שבהן משתמשים חולים אלה, ולוודא שאין ביניהן תגובות גומלין.

בשל מחלות הרקע השונות והרצון למנוע למנוע התקפים אפילפטיים מראש, הטיפול התרופתי ניתן לרוב כבר אחרי ההתקף הראשון. זאת, לעומת בקרב ילדים למשל, שאצלם רוצים לוודא כי מדובר באירוע חוזר לפני מתן תרופות.

דילוג לתוכן