אפילפסיה והריון

רוב הנשים ההרות המתמודדות עם אפילפסיה יולדות תינוקות בריאים, אולם חשיבות התכנון המוקדם היא קריטית. מומלץ לתכנן את ההריון לפחות שנה מראש

המשמעות העיקרית של אפילפסיה בהריון הינה הטיפול התרופתי, יעילותו והשפעתו על העובר ועל האם. תרופות מסוימות עלולות להשפיע על העובר ולגרום למומים, לעומת תרופות אחרות שהשפעתן מינימלית.

מצד האם, מצבים פיזיולוגיים מסוימים בהריון עלולים להשפיע על רמות התרופה בדם, ולהפחית מיעילותה. למשל: בחילות והקאות שיכולות לגרום לאי נטילת התרופה, סותרי חומצה לטיפול בצרבת המפחיתים את הספיגה של התרופות או עלייה בנפח הדם במהלך ההריון, שעלולה לגרום לכך שריכוז התרופה בדם יהיה נמוך מהרגיל.
מצבים כאלה עלולים להגביר דרמטית את תדירות וחומרת הפרכוסים, ועל כן יש חשיבות רבה לעקוב ולנטר את רמות התרופה בדם במהלך ההריון באופן קבוע.

חשוב לציין, כי יותר מ-90% מהנשים ההרות המתמודדות עם אפילפסיה יולדות תינוקות בריאים, אולם חשיבות התכנון המוקדם היא קריטית. התרופות שנלקחו לפני ההתעברות ובשלושת החודשים הראשונים להריון מהווים את הסכנה הגדולה ביותר, כיוון שמדובר בלוח הזמנים של התפתחות האיברים העיקריים של התינוק. על כן, ההמלצה כיום היא לתכנן הריון לפחות שנה מראש, כדי לשנות את הטיפול התרופתי בהדרגתיות, וכדי להיכנס להריון עם התרופה הנכונה והמינון הנכון, שמתאים אינדיבידואלית לכל אחת.

חשוב גם להתחיל ליטול חומצה פולית שלושה חודשים לפני הכניסה להריון, ולהמשיך את הטיפול גם במהלכו, במינון שעליו ימליץ הרופא. חשוב גם לבצע סקירות מערכות במועד, על מנת לשלול מומים.

יש להיוועץ עם נוירולוג מומחה לאפילפסיה לפני תכנון ההריון ובמהלכו, ובכל מקרה, אסור להפסיק תרופות נוגדות פרכוסים ללא התייעצות עם הרופא.

דילוג לתוכן