מירי שפראו

עובדת סוציאלית במקצועה, מתנדבת במרכז המידע

מה הוביל אותך להתנדב דווקא בעמותת איל?

החיבור שלי לעבודה עם אנשים ולמקצוע שלי, יחד עם ההבנה עד כמה חשוב לתת לאדם מקום, הקשבה ותמיכה. הכרתי את העמותה ואת העשייה שלה, והרגשתי שזה מקום שבו אני יכולה להביא את הניסיון שלי ולהיות משמעותית עבור אנשים שמתמודדים עם אפילפסיה.

מאיפה את שואבת את האנרגיה או ההשראה?

מהאמונה שלכל אדם מגיע שיראו אותו, יקשיבו לו וייתנו מקום גם להתמודדות הרגשית שלו. לפעמים עצם האפשרות לדבר, לברר ולקבל מענה יכולה להוריד לחץ, לתת תחושת מסוגלות ולקדם אדם מאוד.

איזה חיזוק או טיפ היית רוצה לתת?

לא להישאר לבד עם ההתמודדות ולא להזניח אותה. חשוב לבדוק, לקבל טיפול ומענה מתאימים, ולזכור שגם כשקשה אפשר להתמודד, לטפל ולהמשיך קדימה. יש מקום לתקווה, ויש אפשרות לחיים מלאים לצד האפילפסיה.

מה היית רוצה שידעו על חולי אפילפסיה?

שהם אנשים כמו כולם. אפילפסיה היא לעיתים מחלה שקופה, לא תמיד רואים אותה, אבל ההתמודדות קיימת. חשוב להיות רגישים, לאפשר השתלבות מלאה בחברה ובמקומות העבודה, ולראות את האדם מעבר למחלה.

מה הדבר הכי משמעותי או מרגש שקרה לך בהתנדבות?

הפעמים שבהן אנשים חוזרים אליי רק כדי להגיד תודה. למשל, אמא שסיפרה לי שבנה פחד לצאת מהבית, קיבלה כלים והכוונה, ובהמשך התקשרה שוב וסיפרה שהדברים השתנו לטובה. הרגעים האלה, שבהם אני שומעת שהמענה שנתתי באמת הקל, עזר וקידם, הם מבחינתי המשמעות הגדולה ביותר של ההתנדבות.